Sadly, Many Parents Encourage Their Children to Bully Other People’s Children

Spread the love

bullying parents

Back in 2016, I saw a video, in which a young man was bullied by not only an adolescent girl but also her mother.

In the video, the young man is badly beaten by two, maybe three other boys, who were with the girl and her mother when they spotted the young man in a local park. Listening to the audio, it was clear that this mother was actually encouraging the bullies and cheering them on as they were viciously attacking this young man. Later, it was reported that the mother had been arrested.

Sadly, this was not the first video I had seen of bullying involving a parent. I have watched many videos in the past ten years…violent videos, in which the parent of the attacker actually encouraged and egged on the altercation.

I have seen on the news, reports of parents arrested for attacking children on school buses, in city parks, and schoolyards for a perceived slight against their child.

bullying parents adults

Also, children and teens are also being cyber-bullied by not only their classroom bullies but the bullies’ parents as well. Just google the Megan Meier case and you will see how this precious child committed suicide because she was being harassed online by not only her teenage bullies but by the mother of one of her bullies.

This type of behavior is horrible enough coming from young people but coming from parents, who should know better, it’s downright disgusting!

It totally amazes me how totally immature a good portion of today’s parents really are! I have personally seen parents act as if they are still in high school and it’s embarrassing, to say the least. And what embarrasses me the most is that the parents are of my generation!

These parents are no better than the bullies they are raising! They try to be their son’s/daughter’s BFF instead of being their parent and teaching good morals and values. Hence one of the reasons I believe bullying is so prevalent today.

Often, parents condone, even encourage their child to bully other people’s children because they have a deep-seated belief that being a bully is what it takes to move up the social hierarchy and be successful in life. They believe that keeping others down is key to being on top.

bullying parents adults

These parents believe that being popular and the toughest kid on the block is what life is all about. Also, I’ve seen parents who have wanted to fight the parents of the child who their child is bullying for nothing more than speaking out. Worse even, I’ve seen cases where the bully’s parents wanted to physically fight the young victim for daring to stand up to their bully child!

Again, the crying shame of it all is that these parents are mostly people in my age group and younger…thirties, forties, and fifties- old enough to have looong known right from wrong! And I wonder if, perhaps, their parents before them were just as bad and the bullying behaviors just moved from generation to generation.

Is it any wonder that bullying is so widespread???

One thing I cannot fathom is how an adult can insert themselves into kiddie confrontations, bashing the other child by calling them degrading names like they themselves are still in middle school. How do they resort to saw despicable acts and continue to keep a straight face?

bully parents

How can people such as these bare to look in the mirror at themselves every day without turning ten shades of red? I just don’t get it. What is wrong with some of the parents of my generation?

Parents of this low caliber do not care about any other children than their own, having no empathy whatsoever. In my opinion, people of this kind shouldn’t have children.

It’s sad that good, wholesome, strong parents, who actually love their child enough to call them out on bad behavior and enforce rules, are a dying breed today and more parents continue to encourage despicable behavior in their children.

What will society and the world be like in another twenty years if we do not address this issue?

26 thoughts on “Sadly, Many Parents Encourage Their Children to Bully Other People’s Children

  1. felicia says:

    You are absolutely true. The children these days do not understand the value of little things in life because their parents don’t care enough to teach them. This is what leads the children to take things and people for granted.

    • cheriewhite says:

      You said it all right there, Felicia. Most parents no longer teach kids to have respect for others or themselves and this is why we have problems like this today. It’s sad that some of the parents today are just as immature as the children- little children only learn from childish adults.

  2. Vartika says:

    I have seen few parents doing these , they not only ignore their child’s fault but give encouragement to their bad behaviour, it’s evil. You are right. Nice post

  3. Leon Stevens says:

    Parents get a head start in molding their children. When they are sent to school, the teachers only have what they are given to work with, so along with all the academic skills to teach, they have to tackle the social skills. One bully is too many, but if there is a bright side, there are more socially responsible parents than not.

    • cheriewhite says:

      Right. And it’s the kids of the socially responsible parents who get bullied by the kids of the non-socially responsible parents. It’s sad. Thank you so much for your comment, Leon. 🙂 <3

  4. SLM1975 says:

    Judy Burgio aided and abetted her children’s bullying me. When Louis threatened me, she and Rachel laughed & hi-fived, and I threw my gym sneaker at him and ran like the wind out of the school!

  5. rebecca s revels says:

    Though not completely bully related…I was shopping with my elderly mother recently. We turned down a rather narrow aisle where a mother and children were facing toward us though parked in the center of the aisle while searching for what ever. Mother saw us, child old enough to know saw us. No one moved an inch to allow our passage.I guess they were there first after all. While I didn’t speak out against the rude behavior, my thoughts were ‘what lessons you are teaching’. Thankfully this is usually the rare most often people will move over at least enough to pass.

      • rebecca s revels says:

        It is. And it is so sad. The child did look to her mother a couple of times seeking direction. Now, I will be honest in that I didn’t speak up and ask for passage. I didn’t ,because the internal warning system was telling me just wait, I feared she meaning mom, was spoiling for an altercation and I wasn’t going to be the one offering.

        • cheriewhite says:

          I hear you there. Its bad when someone goes looking for trouble and they usually find it. But I guess she wanted to look tough in front of her perfect little darling. Parents like her actually want their kids to be bullies. And there are many of them out there like her.

  6. 80smetalman says:

    This isn’t something totally new. Back in my day, (God,I am sounding like my grandfather), many parents wore it as a badge of honour that their child was a bully. They thought their child was being tough.

    • cheriewhite says:

      Don’t it though! I’ve seen parents do so much trash talk and even videos of physical fights between parents at a game! But you didn’t see that kind of crap when I was growing up. It just goes to show the moral decay in our society these days! SMH

  7. mosckerr says:

    A letter to my brother wherein he asks: what’s the problem with my Israeli passport. טוב

    It’s complicated. I am involved in the attempt to re-establish the Torah as the Constitution of the Republic. This includes making the lateral Federal Sanhedrin Court system the foundation of the Israeli Courts. I have chosen the issue of police issuing tickets as my political opposition to the existing בית משפט vertical court system. By the authority of the Talmud I argue that police cannot unilaterally impose fines. That only the judges of a court have the authority to impose fines. This places me in direct opposition to the existing court system. That gives the State the power to revoke my right to travel abroad. Rav Nemuraskii likewise challenged the vertical Israeli בית משפט courts.

    To what does this compare? Recently Minister Lieberman dismantled the Orthodox monopoly over Kashrut. The Kashrut “police” משגיחים, (served as a משגיח, till I resigned over the issue of the Rabbanut permitting the places which the משגיחים policed to pay the salary of the משגיחים. I argued that this violated not taking bribes. Based upon the Torah which forbids judges from receiving bribes. Minister Lieberman, has validated my argument and outlawed the authority of the Rabbanut, and their monopoly control over the kashrut משגיחים. Now all משגיחים must receive their salaries from sources not affiliated with the places which they police. Wow, that’s an amazing success!!! The vertical judicial system of Justice, in like and equal measure follows the path of the now illegal Rabbanut. Judges and prosecutors receive their salaries from the State.

    Have you ever wondered why the Talmud established Torts Courts on the basis of having 3 judges? A Jewish lateral court בית דין — none of the Judges receives any salary from the State. This compares to the Jury system wherein the American revolutionaries, who opposed the notoriously corrupt British Star Courts, established the ‘lateral’ jury system. The classic Jewish courtroom which Yohanan ben Zakkai established after he fled Jerusalem, while hidden in a coffin, before Titus conquered the Jewish Capital. This courtroom has 3 Judges. One of the three serves as Prosecutor, the second the Defense Attorney. Both these opposing Judges argue the specific Case before the 3rd Judge of the Court! (Common law — Case\Rule). As a Zionist who seeks to restore the Jewish Constitutional Republic, the Court System ie the Justice system, qualifies a critical requirement for the Jewish State. The current vertical בית משפט system models after European courtrooms, just as does the Israeli Knesset/Parliament. My political opposition opposes both.

    The term “knesset” has its roots in the kabbala developed during the Middle Ages (think Zohar and Ari mysticism), after the public burnings of the Talmud in Paris, France 1242. Knesset translates as ‘collective soul’. My commentary to the Talmud and Rif, both reject the Zohar and Ari mystic schools as fraudulent. Simply no way that the author of the Zohar qualifies as being Shimon bar Yochai, the talmid of Rabbi Akiva. Why? Because all the rabbinic authorities within the Talmud followed the kabbala of Rabbi Akiva’s פרדס definition of Torah Sh’Baal Peh. The Rambam codification, like the Zohar, written by an assimilated Jew. The Oral Torah exists as a logic system format, which neither the author of the Zohar, nor the Rambam understood.

    Assimilation constitutes as the first face of avoda zara which defines the 2nd Commandment of the Sinai revelation. This opposition research dates back to my time as a student at Texas A&M, wherein I developed the political premise that all revolutions occur when the “ethical containment force” of any given society gets “shattered”. Then I brought as proof the French, Bolshevik, and Iranian revolutions. In all three cases, according to my theory – which explained history – (As a history major, Dr. Dunning told me that this new theory qualified as one of the best that he had ever read. What made Troskii the ideal candidate to replace Lenin, his theory known as ‘permanent revolution’. Stalin took credit for ‘Socialism in One Country’, which put him as an equal to Troskii to replace Lenin), all these civilizations entered into chaos and anarchy,(the 2nd verse of the Torah) after revolution shattered the ‘ethical containment force’ of those doomed societies.

    The first rule of revolutions, #1. Never a successful violent revolution. Eventually the leader of the revolution views his peers as ‘counter revolutionaries’, and has them murdered. Many examples throughout history: but Castro’s Cuba and Hussein’s Iraq “revolutions” come immediately to mind. Hitler had his ‘night of the long knives’ wherein he murdered Ernst Röhm. Learning history viewed through the lenses of theory, pretty much summed up how Dr. Dunning understood the subject of history. Not till rabbi Nemuraskii did the ‘gel effect’ happen, comparable as occurred with Dr. Dunning. Both men made a tremendous impact on my perception of the world.

    Regards,mosc

  8. mosckerr says:

    To what do rabbinic middot, commonly known by the term halachot, compare?  To genetic editing of new born children.  What traits\attributes/middot does a parent desire in his new born children?  Herein defines the k’vanna of tefilla.  The Rambam abomination uprooted and destroyed the k’vanna of tefilla as commanded by the prophets of Israel.  This crime makes his halachic code an abomination.

    The Rambam abomination compares – so to speak – to the liberal equal rights movements.  First it started with equality for the blacks, moved to equality for women, then to homosexuality; effectively we now draw the lines of morality upon the sands of the sea shore at low tibe?  Political and sexual equality for sexual perverts?  Tel Aviv has become the homosexual Capital of the nation of Israel.

    The liberal equal rights movements effectively changed the moral ‘goalposts’ accepted by Goyim society in general and Jewish society in particular.   In the 1940’s – homosexuality –  ‘shrinks’ labeled as a mental disease.  Their arrogant ‘blue book of psychology’ stands in the shadows of the Nazi eugenics abomination.  The Rambam code, following the Civil War, placed  this רשע upon a perch – as the Hugh Hefner of Yiddishkeit.  All rabbinic authorities thereafter never condemned his Yad ha-Hazakaas a perversion of the halacha established within the Talmud.

    Rabbi Akiva and all the sages of the Talmud understood the purpose of halachot as rabbinic “concrete” middot, whose purpose – to define the k’vanna of the Torah’s “abstract” middot; rabbinic middot effectively expressed and defined the k’vanna of the mitzva of tefilla.  The scholarship of Aggadita & Midrash, affixes a Mishna to a specific דאורייתא midda of the Torah, the k’vanna of a fixed נרכה within the Shemone Esrei.  This vision sharply contrasts the ‘Brave New World’, written by Aldous Huxley in 1932, and the abominations committed by Josef Mengele, the Angel of Death. 

    What distinguishes rabbinic middot dedicated unto HaShem through tefilla, from the criminal manipulations of genetic engineering to produce a ‘superior race’?  The stark contrast between tohor and tuma middot.  The heart and soul of T’NaCH and Talmudic scholarship stands upon the pre-condition which limits avodat HaShem ie the dedication of tohor middot דאורייתא ודרבנן unto HaShem as the definition of ‘holy’, strictly limited unto tohor middot – under the blade of the executioners’ ax of כרת.   If a person attempts to play God with tuma middot\evil spirits – כרת.

    In similar vein, the Torah abhors witchcraft as an abomination, a perversion which effectively changes the goal posts of the ‘wisdom’ known as Yiddishkeit; witchcraft employs tuma middot as its primary medium whereby it seeks to rule the world.  The Statecraft of imperialism, the secularization of witchcraft; the foreign policies of megalomaniac  ‘Great Power’ rulers, exposed in the nation State histories of our modern world.

    The purpose and point of da’avening rabbinic middot unto HaShem.  Yidden therein validate HaShem as the true Judge of righteousness.  The definition of glory and praise unto the Creator of the Universe.  Robbing HaShem of these jewels – rabbinic middot – compares to perverting the sanctity of a korban, dedicated unto HaShem through the fires of the altar, as food fit only for pigs to eat.  The dedication of rabbinic middot, how they define the k’vanna of a given Mishna, and how that Aggadita or Midrash define the mussar of that Mishna, which a Talmud scholar affixes to a specific blessing within the Shemone Esrei, this k’vanna validates HaShem as the true faithful Judge, as opposed to some ‘Halachic-Man’ being the center of the Universe.

    The Rambam code distorted halacha.  It compares to the dogma dictated by Rome in the days of Galileo di Vincenzo Bonaiuti de’ Galilei.  The Rambam code makes halacha orbit around ‘Halachic Man’, rather than dedicating halacha through tefilla to validate HaShem as the Center of the Universe, and source of all life. Who other than HaShem qualifies as ועשית הישר והטוב?

    בית דין ששמו לבעל חוב בין בנכסי לוה בין במשועבדין שביד הלוקח, ולאחר זמן השיגה ידו של לוה או של נטרף או של יורשיהן והביאו לבעל חוב את מעותיו, מסלקין אותו מאותה קרקע שהשומא חוזרת לבעלים לעולם, משום שנאמר: ועשית הישר והטוב
      המוצא שטר חוב–אף על פי שלא פירש בו אחריות נכסים, ואף על פי שהחייב מודה, ואף על פי שהוא מקויים–הרי זה לא יחזיר:  שמא פרעו.  וכן אם מצא שטר שזמנו בו ביום, והיה מקויים והחייב מודה–יחזיר; ואם אינו מקויים–לא יחזיר, שמא כתב ללוות ועדיין לא לווה.  וקנוניה הם עושים, כדי לטרוף בו לקוחות שלא כדין, ולפיכך הודה לו–שהרי יש לו לטרוף בשטר שלא פירש בו אחריות, שהאחריות שלא נתפרשה טעות סופר הוא, בין בשטרי הלוואה, בין בשטרי מקח וממכר.  שטרי חוב המוקדמים–פסולין, שהרי טורף בהן לקוחות שלא כדין; ולפיכך קנסו אותן חכמים, ולא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין–גזירה, שמא יטרוף בו מזמן ראשון שהקדימו.  לפיכך אם פירש בשטר זה שהוא שלא באחריות–אם היה החייב מודה, יחזיר; ואם לאו–לא יחזיר, שמא פרעו. 

    כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קניין–כותבין אותו ללווה, אף על פי שאין המלווה עימו; וכן כותבין שטר למוכר, אף על פי שאין הלוקח עימו.  וכן כותבין שובר למלווה, אף על פי שאין הלווה עימו, ושובר לאישה, אף על פי שאין בעלה עימה.  שטר שלווה בו ופרעו–אינו חוזר ולווה בו, שכבר נמחל שיעבודו ונעשה כחרס. וגט לאיש, אף על פי שאין אשתו עימו.  אבל אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, ושטרי אריסות וקבלנות, ושטרי ברירת הדיינין או שטרי טענות בעלי דינין, וכל מעשה בית דין, אלא מדעת שניהם.  וכל השטרות האלו, צריכין להיזהר בתיקונן כשאר השטרות

    כותבין שטר ללווה, אף על פי שאין המלווה עימו; ואין כותבין למלווה, עד שיהיה הלווה עימו.  במה דברים אמורים, בשטר שיש בו קניין, שהרי משעה שקנו מידו, נשתעבדו נכסיו.  אבל שטר שאין בו קניין–אין כותבין אפילו ללווה, עד שיהיה המלווה עימו, וייתן השטר ביד המלווה בפנינו:  שמא יכתוב עתה ללוות ממנו בניסן, ולא ילווה ממנו עד תשרי; ונמצא המלווה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין, שהרי לא הגיע לידו עד תשרי

    כל המוכר קרקע או עבד או שאר מיטלטלין, הרי זה חייב באחריותן.  כיצד:  אם הוציאו המקח מיד הלוקח מחמת המוכר–חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר, שהרי נלקח המקח מחמתו.  כך הוא הדין בכל ממכר, אף על פי שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם.  אפילו מכר הקרקע בשטר, ולא הזכיר בו האחריות–הרי זה חייב באחריותה:  שהאחריות שלא הוזכרה, טעות סופר היא

    עשה שדהו הפותיקי לבעל חובו, או לאישה בכתובתה, והוא שיכתוב להן מכאן תגבו, ושטפה נהר–הרי זה גובה משאר נכסים, וטורף אותן; ואם התנה עימו שלא יהיה לו פירעון אלא מזו, אינו גובה משאר נכסים.  וכן אם לווה ממנו, ופירש שאין לו עליו אחריות–הרי זה אינו גובה מן המשועבדין לעולם.  ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא לוי להוציאה מיד שמעון–אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי, עושה; ואין לוי יכול לומר לו מה לי ולך, והרי אין עליך אחריות–שהרי ראובן אומר לו אין רצוני שתהיה לשמעון תרעומת עליי, שהרי הפסיד בגללי

    אסור למוכר למכור לחברו קרקע או מיטלטלין שיש עליהן עסקין ויש בהן דין, עד שיודיעו:  שאף על פי שהאחריות עליו, אין אדם רוצה שייתן מעותיו, ויירד לדין ויהיה נתבע מאחרים.  המוכר קרקע לחברו, ואחר שקניה הלוקח באחד מן הדרכים שקונין בהן, קודם שישתמש בה, יצאו עליה מערערין–הרי זה יכול לחזור בו:  שאין לך מום גדול מזה, שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעין.  לפיכך יבטל המקח, ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערין.    ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא, ואפילו דש המצר שלה ועירבו עם הארץ–אינו יכול לחזור בו, אלא עושה דין עם המערערין; ואם הוציאוה מידו בדין, יחזור על המוכר כדין כל הנטרפין

    גזל שדה, ואכל פירותיה–משלם כל הפירות שאכל מנכסים בני חורין.  גזל, והשביח–שמין לו, וידו על התחתונה:  אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל; ואם ההוצאה יתרה על השבח, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח.  גזל שדה ומכרה, והשביחה הלוקח–אם השבח יתר על ההוצאה–נוטל ההוצאה מבעל השדה, ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן.  הקרן מנכסים משועבדים, ושאר השבח מבני חורין.  ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה–אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד, ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה.    הייתה ההוצאה יתרה על השבח–בין שהכיר בה שהיא גזולה, בין שלא הכיר בה–אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח:  נוטלו מבעל השדה; ונוטל הקרן מן הגזלן, מנכסים משועבדין

    גזל שדה, ונגזלה ממנו, ונטלוה מציקים בכוח המלך–אם מכת מדינה היא, כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה–אומר לו הרי שלך לפניך; ואם מחמת הגזלן נלקחה, חייב להעמיד לו שדה אחרת.   אנס המלך את הגזלן, ואמר לו הראה לנו כל מה שיש לך, והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו, ונטלה המלך–חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה, או נותן דמיה.  גזל שדה, והפסידה בידו–כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן, גובה אותן מנכסים בני חורין:  מפני שהוא כמלווה על פה; ואם עמד הגזלן בדין, ונתחייב לשלם, ואחר כך מכר–גובה מנכסים משועבדין.  דבר שאינו ברשותו של מקנה–אינו מקנהו, והרי הוא כדבר שלא בא לעולם.  כיצד:  מה שאירש מאבי מכור לך, מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך, שדה זו לכשאקחנה קנויה לך–לא קנה כלום.  וכן כל כיוצא בזה

    המוכר שדה שאינה שלו–אין ממכרו ממכר, ולא קנה לוקח כלום כמו שביארנו.  חזר הגזלן אחר שמכרה, ולקחה מבעליה–נתקיימה ביד הלוקח מן הגזלן.  ואפילו נתנה לו הגזלן מתנה כשהייתה גזולה בידו–כיון שחזר ולקחה, נתקיימה ביד זה שקיבל המתנה:  שמפני זה טרח הגזלן, עד שקניה כדי לעמוד בנאמנותו.  לקחה הגזלן מן הבעלים, אחר שמכרה כשהיא גזולה, וחזר ומכרה לאחר, או נתנה במתנה, או הורישה–הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהייתה גזולה.  וכן אם נפלה לגזלן בירושה, לא נתקיימה ביד הלוקח.  גבה אותה הגזלן בחובו–אם יש לנגזל קרקע אחרת, ואמר לו הגזלן זו אני גובה בחובי–הרי זה נתכוון להעמידה ביד הלוקח; ואם אין לנגזל קרקע אלא זו, לגבות חובו הוא שנתכוון.  נתנוה הבעלים לגזלן מתנה, קנה אותה הלוקח:  שאילו לא טרח לבעלים, לא היו נותנים לו מתנה, ומפני זה טרח, כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח.  לפיכך אם תבע הלוקח את הגזלן מפני שמכר לו שדה שאינה שלו, ונתחייב לשלם, והתחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהן ללוקח, ואחר שהתחילו ההכרזות לקחה הגזלן מן הבעלים–לא נתקיימה ביד הלוקח:  שמאחר שהכריזו על נכסיו, נתגלה שאינו נאמן, ולא לקחה מן הבעלים, כדי להעמידה ביד הלוקח

    בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח–בין שהשביח מחמת הוצאה, בין ששבחו נכסים מאליהן:  אלא שאם השביחו מאליהן, טורף כל השבח; ואם השביחו מחמת הוצאה, גובה חצי השבח.   כיצד:  ראובן שהיה לו חוב על שמעון מאתיים, ומכר שמעון ללוי שדה במנה, והוציא עליה לוי הוצאות, והשביחה והרי היא שווה מאתיים–כשיבוא ראובן לטרוף את לוי, טורף ממנה במאה וחמישים:  מאה של דמי המקח, וחמישים של חצי השבח.  ואם השביחה מחמת עצמה, כגון שהוקרה בדמים או עלו בה אילנות–גובה את כולה.   הורו גאונים גדולים וחכמים ואמרו, לא יהיה הלוקח רע כוח מיורד לשדה חברו שלא ברשות, ששמין לו, וידו על התחתונה.  לפיכך אם השביח הלוקח במאה, והוציא חמישים–נוטל כל ההוצאה, וחצי השבח היתר על ההוצאה, והחצי עם הקרן, הוא שטורף בעל חוב; ודברים של טעם הם, וכך ראוי לדון.   וחוזר הלוקח, וגובה את הקרן מנכסי שמעון, אף מן המשועבדין שמכר או נתן, מאחר זמן שמכר בו ללוי

    אבל השבח שטרף ממנו בעל חוב, בין בחצייו בין בכולו–אין לוי גובהו, אלא מנכסים בני חורין של שמעון:  שתקנת עולם היא, שלא יגבה השבח ולא הפירות שאכל הגזלן ולא מזון האישה והבנות, מנכסים משועבדין, שאלו דברים שאין להן קצבה.  ומקולי כתובה, שלא תטרוף אישה מן השבח בכתובתה.   ולמה יטרוף בעל חוב חצי השבח בלבד, הבאה מחמת הוצאה:  לפי שהשבח בא לאחר שלווה מראובן ולאחר שמכר ללוי, ונמצא ראובן ולוי כשני בעלי חובות לשמעון; והשבח כנכסים שבאו לו אחר שלווה משניהם, שהן חולקין כאחד כמו שביארנו.    לפיכך ראובן שלווה משמעון מנה, וכתב לו שאני עתיד לקנות משועבד לך, וחזר ולווה מלוי מאתיים, וכתב לו שאני עתיד לקנות משועבד לך, וקנה אחר כך שדה, ומכרה ליהודה במאה וחמישים, והשביחה יהודה בהוצאתו, והרי היא שווה שלוש מאות–טורף שמעון ולוי הקרן, וחולקין אותו בשווה; ונמצא ביד זה חמישה ושבעים, וביד זה חמישה ושבעים.  וחוזרין שמעון ולוי ויהודה שלושתן, וחולקין מאה וחמישים של שבח על הדרך שפירשנו; נמצא שמעון טורף מנה שלו משדה זו, ולוי טורף מאה ושלושים ושבעה ומחצה, ויהודה נוטל מן השבח שניים ושישים ומחצה.  וכזה הן חולקין, אפילו הן מאה

    מתנה ששבחה מחמת הוצאה, אין בעל חוב גובה משבחה כלום; אלא רואין כמה הייתה שווה בשעת מתנה, וגובה.  ואם שבחה מאליה, בעל חוב גובה את כולה.  ואם קיבל הנותן אחריות המתנה–הרי בעל חוב גובה ממנה את השבח, כדרך שגובה מן הלוקח.  בעל חוב שטרף בחובו מיד הלוקח, מה שראוי לו מן הקרן וחצי השבח–רואין הנשאר מן הקרקע:  אם יש בו תעלה ללוקח–כגון שנשאר לו בשדה בית תשעת קבין, ובגינה בית חצי קב–ישתתפו בה שניהם; ואם לא נשאר לו דבר שאילו ייחלק, יהיה שם כולו עליו–נותן לו בעל חוב את דמיו.  הייתה השדה הפותיקי, בעל חוב נוטל את כולה.  ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח:  אם היה חצי השבח יתר על ההוצאה כולה–נוטל ההוצאה מבעל חוב, שהרי אומר לו בעל חוב, שדי היא שהשביחה; והנשאר לו מן השבח, נוטל אותו מן המוכר.  וכן אם היה חצי השבח פחות מן ההוצאה–אין לו מן הטורף, אלא דמי חצי השבח; וחוזר וגובה מן המוכר, חצי השבח שנטרף בלבד

    אף על פי שתיקנו הגאונים שתגבה האישה הכתובה ותנאיי הכתובה מן המיטלטלין, ולפיכך תיזון האלמנה מן המיטלטלין אף על פי שלא תפסה.   אם הניח בעלה מיטלטלין, ולא תפסה אותן–היורשים נוטלין אותן, והן מעלין לה מזונות.  ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר, יהיו המיטלטלין מונחין בבית דין עד שאיזון מהן, שמא יאבדו, ולא יהיה לי מזונות; ואפילו התנת עליו בפירוש שתיזון מן המיטלטלין, אינה מעכבת.  ובזה דנין תמיד, בכל בתי דינין.  
    אבל אם הניח קרקע, יכולה היא לעכב עליהן שלא ימכורו; ואם מכרו–אינה מוציאה מיד הלקוחות, שאין האישה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין.  גזל שדה, והפסידה בידו–כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן, גובה אותן מנכסים בני חורין:  מפני שהוא כמלווה על פה; ואם עמד הגזלן בדין, ונתחייב לשלם, ואחר כך מכר–גובה מנכסים משועבדין.  הנותן שתי פרוטות לאישה ואמר לה, הרי את מקודשת לי היום באחת, ובאחת לאחר שאגרשך–הרי זו מקודשת; וכשיגרש אותה, תהיה מקודשת–עד שיגרש אותה פעם שנייה, מן קידושי פרוטה שנייה.  אבל האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך–אינה מקודשת, מפני שאינו יכול עתה לקדשה

    כל מלווה שבשטר–גובה אותה מן היורשין, וגובה אותה מן הלקוחות, כמו שיתבאר.  ומלווה על פה–גובה אותה מן היורשין, ואינו גובה אותה מן הלקוחות:  לפי שאין לה קול, לפיכך לא יטרוף בה.  אבל מלווה שבשטר, קול יש לה; והלוקח הפסיד על עצמו, שלא שאל עד שידע שנכסיו של זה משועבדין במלווה שעליו, שכל נכסי הלווה תחת שיעבוד המלווה, מן התורה

    המקדש את האישה–אפילו קידשה באלף דינר, בין שחזרה היא בין שחזר הוא, בין שמת הוא בין שמתה היא–אין הקידושין חוזרין לעולם, אלא הרי הן מתנה גמורה שאין לה חזרה.    ואם היו קידושי טעות, חוזרין המעות.   והמקדש אחותו, המעות מתנה:  אדם יודע שאין קידושין תופסין בעריות, ואין זה טועה, אלא גמר ונתן לשם מתנה

    אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא בהן כדי שיתפח ויראו פניו שמנים, ולא צובעין את הפנים בשרק וכיוצא בו, ולא נופחין את הקרביים ולא שורין את הבשר במים, וכן כל כיוצא בדברים אלו אסורין ואין מוכרין בשר נבילה לנכרי בכלל שחוטה, אע”פ שהגבילה אצלו כשחוטה

    תן לי מנה שהלויתיך והרי העדים, ואמר הנטען: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אומרין ללוה: הביאם והפטר. לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת, ישבע היסת שפרעו, שאין אנו מצריכים אותו להביאן אלא לברר דבריו ולהפטר אף משבועה, שהמלוה את חברו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים, כמו שבארנו. אמר לו בפני עדים: מנה לי בידך, אמר לו: הן. למחר תבעו בדין והביא עדים, ואמר: משטה הייתי בך ואין לך בידי כלום, פטור ונשבע היסת שאין בידו כלום, ואפילו אמר: לא היו דברים מעולם. שהרי לא אמר להם: אתה עדי ודבר שאינו עדות אין אדם זוכרו. ולפיכך אם אמר לא היו דברים מעולם, לא הוחזק כפרן

    בעלי דינין שבאו לבית דין טען האחד ואמר: מנה יש לי אצל זה שהלויתיו או שהפקדתי אצלו או שגזל ממני, או שיש לי אצלו בשכר, וכן כל כיוצא בזה. והשיב הנטען ואמר: איני חייב כלום, או אין לך בידי כלום, או שקר אתה טוען, אין זו תשובה נכונה, אלא אומרים בית דין לנטען: השב על טענתו ופרש התשובה כמו שפירש זה טענתו ואמור אם לוית ממנו אם לא לוית, הפקיד אצלך או לא הפקיד, גזלתו או לא גזלתו, שכרתו או לא שכרתו וכן שאר הטענות. ומפני מה אין מקבלים ממנו תשובה זו?

    שמא טועה הוא בדעתו ויבא להשבע על שקר. שהרי אפשר שהלוהו כמו שטען והחזיר זה את החוב לבנו או לאשתו, או שנתן לו במתנה כנגד החוב וידמה בדעתו שנפטר מן החוב. לפיכך אומרים לו היאך תאמר: איני חייב כלום, שמא אתה מתחייב מן הדין לשלם ואין אתה יודע, אלא הודע לדיינין פירוש הדברים והם יודיעוך אם אתה חייב או אין אתה חייב. ואפילו היה חכם גדול אומרים לו: אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיענו כיצד אין אתה חייב לו: מפני שלא היו דברים מעולם, או מפני שהיו והחזרת לו שהרי אנו דנין במתוך שיכול לומר בכל מקום. וכן אם טען הטוען ואמר: זה חייב לי מנה, או מנה יש לי אצלו. אומרים לו: מאי זה פנים? הלוית אותו, או הפקדת אצלו, או הזיק ממונך?

    אמור היאך נתחייב לך. שהרי אפשר שידמה לו שהוא חייב לו והוא אינו חייב, כגון שחשדו שגנבו או שאמר לו שאתן לך מנה וכיוצא בזה. הרי שטען עליו שהלוהו מנה והשיב זה ואמר לו: לא היו דברים מעולם. ואח”כ הביא הטוען עדים שהלוהו בפניהם. וחזר הנטען ואמר: כן היה ולויתי ופרעתי, אין מקבלין ממנו אלא הוחזק כפרן ומשלם, אבל אם השיב: איני חייב או אין לך בידי כלום או שקר אתה טוען וכן כל כיוצא בזה, והלך התובע והביא עדים שהלוהו בפניהם ואמר (הנתבע): כן היה אבל חזרתי לו פקדונו או פרעתיו חובו, לא הוחזק כפרן ונשבע היסת ונפטר.  תן לי מנה שהלויתיך והרי העדים, ואמר הנטען: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אומרין ללוה: הביאם והפטר. לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת, ישבע היסת שפרעו, שאין אנו מצריכים אותו להביאן אלא לברר דבריו ולהפטר אף משבועה, שהמלוה את חברו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים, כמו שבארנו

    הוציאה גט, ואין בידה שטר כתובה–אם דרך אותו המקום שלא יכתבו כתובה–גובה עיקר כתובה בגט שבידה.  ואם דרכן לכתוב כתובה–אפילו עיקר אין לה, עד שתוציא שטר כתובה כמו שביארנו; ונשבע הבעל שבועת היסת על טענתה, ונפטר.  המארס את האישה, וכתב לה כתובה, ולא נכנסה לחופה–עדיין ארוסה היא, ואינה נשואה:  שאין הכתובה עושה נישואין.  ואם מת או גירשה, גובה עיקר כתובתה מבני חורין; ואינה גובה תוספת כלל, הואיל ולא נכנסה.  אבל אם אירס ולא כתב כתובה, ומת או גירשה והיא ארוסה–אין לה כלום, ואפילו העיקר:  שלא תיקנו לה עיקר כתובה, עד שתינשא או עד שיכתוב.  והמארס את בתו, וכתב לה המארס כתובה, ומת או גירשה, כשהיא נערה–כתובתה לאביה, כמו שביארנו.

      בנו או אחיו הבא מן השפחה, או מן הנוכרית–אינו מתאבל עליהן כלל.  וכן מי שנתגייר הוא ובניו, או נשתחרר הוא ובניו–אין מתאבלין זה על זה.  וכן אשתו ארוסה, אינו מתאבל עליה ולא אונן; וכן היא לא אוננת ולא מתאבלת עליו.

    אבל אם עדיין האב עם הבעל להוליכה לבית בעלה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, או עם הבעל, ואפילו נכנס הבעל עימה לחצר ללון כדרך שלנין עוברי דרכים בפונדק אחד–הואיל והאב או שלוחיו עימה, ועדיין לא נתייחד עימה לשם נישואין–אם מתה, יירשנה אביה, ואף על פי שכתובתה בבית בעלה.  וכן אם הייתה בוגרת או יתומה או אלמנה, והלכה היא בעצמה מבית אביה לבית בעלה, ואין עימה לא בעל ולא שלוחיו, ומתה בדרך–אין הבעל יורש אותה.  המארס את האישה, וכתב לה כתובה, ולא נכנסה לחופה–עדיין ארוסה היא, ואינה נשואה:  שאין הכתובה עושה נישואין.  ואם מת או גירשה, גובה עיקר כתובתה מבני חורין; ואינה גובה תוספת כלל, הואיל ולא נכנסה.  אבל אם אירס ולא כתב כתובה, ומת או גירשה והיא ארוסה–אין לה כלום, ואפילו העיקר:  שלא תיקנו לה עיקר כתובה, עד שתינשא או עד שיכתוב.  והמארס את בתו, וכתב לה המארס כתובה, ומת או גירשה, כשהיא נערה–כתובתה לאביה, כמו שביארנו.

  9. My LogoFiles says:

    I have no idea what the previous comments are about, scratching my head. But I wanted to say that your post is so true. I am not going to lie, I am not perfect and some of your words remind me of moments where I could have been better. It made me look deeper in myself and remember that this is so critical, teaching through example. Even though I admonish bullying with words, I may not be acting properly through example. Thank you for this reminder. I see these “adults” often and gag at the thought of them. I just need to make sure that I do better. Thanks 🙂 Glad I found this post.

    • cheriewhite says:

      You’re very welcome. Thank you so much for your kind words. I think that all parents have a tendency to act out of character when their child is threatened so I totally get that. However, like you, I’ve also met parents who’s way of life is to bully other adults and their children and like you, they’re the ones who make me gag too. Sending you lots of love and light.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *